<h1>ארחות חיים הלכ' סדר תפלות הפסח ושאר המועדות סימנים י"ד—ט"ז</h1>
<h2>דף מה.</h2>
ונהגו בכל מקומות ישראל לומר בכל יום מז' ימי הסוכות הושענות אחר תפלת המוספין וכך הוא הסדר קודם שיאמ' החזן קדיש בתרא מוציאין ס"ת ונותנין אותו בחיק המסיים בקריאת היום. והטעם לפי כבודה של תורה שתהא מונחת בחיק אדם נכבד שכן המסיים ראוי להיות גדול שבכלן כמו שבארו ז"ל ועומד שם לפני התיבה עד שיתחילו לעשות הקפה וכשיתחילו להקיף יעלה אל התיבה או אל המגדל ויעמוד שם עד שישלימו להקיף המגדל שהם מקיפי' ואחר ההקפה יורד עם הספר ועומד עם החזן בצד התיבה ויפתח החזן באנא אל נא או במה שנהגו לפתוח כמו שכתוב בספר ההושענות לפי שאין ההושענות שוות בכל המקומות. ואחר השלימם יחזור הספר למקומו ואומר תתפרקון במקום שנהגו לאומרו. ובכל יום ויום מקיפין המגדל פעם אחת לבד מיום שבת שאין מקיפין אותו כלל אלא יעמוד כל אחד במקומו ויאמרו ההושענא ואין אומרים בשבת תתפרקון אלא מתחילין הושיעה את עמך ומחזירין הספר למקומו ואומר קדיש שלם. ונהגו ביום שביעי שהוא יום ערבה הרבה בני אדם לקום ממשכבם קודם היום ומסתכלין אם יראו צל ראשם באור הלבנ' ויש סמך למנהג ממה שנמצא בהגדה על פסוק זה סר צלם מעליהם שכתוב בהגדה שלא נראה צל ראשם ביום ערבה כ"מ. עוד מצאתי סימן מובהק בשם תלמידי הר' אלעזר ז"ל אם יפתח אדם פיו ויהיו עיניו פתוחות ופקוחות בכלי מים חיים ואם יסתם אחד מהם בנפשו הוא ואומר הרב שסובר דה"ה במראה ובכל מים שבעולם וכל כלי. סימן אחר כשישב אדם לאור הלבנה אם יחסר מצלו צל הראש בנפשו הוא ואם יחסר צל אחד מאצבעותיו סימן לאחד מקרוביו ויד ימין סימן לבניו הזכרים ושמאל לנקבות והאצבעות יש מהם גדולים ויש מהם קטנים וסימן עליהם סר צלם מעליהם וה' אתנו אל תיראום. ושמעתי מפיו כי המנהג שלהם שכורכין עצמן בסדין ויוצאין למקום שמגיע אור הלבנה ופושטין מעליהם הסדין ונשארו ערומים ופושטין איבריה' ואצבעותיהם ונראה האות. ושאלתי אותו אם יראה האות באדם לבוש ואמר לי כן וכבר נסה רבינו זה ע"כ. ובאין לבית הכנסת ואומרים פסוקי דזמרה כמו בחול ויש מקומות בצרפת ובפרובינ"צא ובאלמנייה שאומרים אותן כמו בי"ט ואומרים נשמת כל חי עד חי העולמים אמן קדיש ברכו יוצר של חול וי"א ביוצר נקדישך ובכל מקומו' ישראל נהגו לומר קדושה רבה במוסף ואע"פי שלא נקר' שביעי שבתון מ"מ אותו היום הוא תכלית החג ותכלית ההקפה וכן ביום נשלמה חתימת ג' ספרים הפתוחים בר"ה לפני הקב"ה ונחתמי' בי"הכ ובהושענא רבה תכלית כפרה ונמחלו העונות והזדונים וכל חייבי מיתות שוגגין המה גולין מהבתים לסוכות שהם דירת עראי ועל זה נתכפר לנו הגלות. והלולב שאנו מנענעין להודיע כי נצחו כל המקטרגים עלינו כדאמרינן בירוש' ובפסיקתא ע"כ טוב לומר פסוקי דזמרא כמו בי"ט וקדושה רבה וכן נהגו להדליק נרות כל א' בבית הכנסת כמו שעושין בי"הכ וטוב הוא המנהג. ואחר תפלת המוסף אומר הושענות ומקיפין התיבה ז' פעמים ואחר ההושענות יש מקומות אומרים רחמנא וי"ג מדות ויש מקומו' כוללין כל הסדר מרחמנא תוך הושענות. ויש מקומות שאומרים אחר הכל היום תאמצם וכו' היום תחתמם בספר חיים טובים. שמע ישראל. ברוך שם. ה' הוא האלקים. ויש מקומות שאין אומרים כלל מכל וכל והכל הולך אחר המנהג.
